מלווים גברים

בליווי גברים מוצגת תערוכה שאצרה דבורה סוויני, המקווה לבטל את הסטיגמטציה של הפגיעות הנשית על ידי מרכז הצגתה באמנות שבה נשים חיות את החיים במלוא האמת ובעוצמתן.

האמנות מעולם לא הייתה המגינה של נשים; עד לאחרונה הפכה הנשיות לתחום של שיקולים אמנותיים. עם זאת, ביתיות נחגגה והוקרה לאורך כל צורות המלאכה במאה התשע-עשרה, לא רק כעבודת אישה, אלא גם זו שזכתה לאצילות בשל הקשר שלה עם התרוממות רוח חברתית באמצעות סגולה מוסרית וצדקנות דתית. ברגע שהחברה של מעמד הביניים הפכה להיות פתוחה להכיר בעיסוקים עולמיים כמו חינוך פורמלי ונסיעות לפני הנישואין, עבודת בית שימשה לתנאי בנות ולשמור אותן כבולות לאחר שנישאו – והעניקו גישה לגיטימציה להגנה. תערוכה זו תחקור שינויים לאורך קווי ביתיות באמצעות צורות פיסוליות ודו-ממדיות שלעתים קרובות הציבו נשים אמנותיות ברגעים הפגיעים ביותר שלהן כשהן אבלות ללא איש לצידן או

בני אנוש

לצידנו הנשים עקבו אחר ההנחיות, דיברו עם המועצה והיו איתנו תמיד באותן פגישות. זה היה המנהג שלי.

<< “ויקרא נהר באנא-בצרה, _ההורה_ של 268 יצורים חיים”>>.

כדי להבין מה מסמל “מלווה בגברים”, עלינו להסתכל על התרבויות העתיקות של יוון ורומא. לפי תרבויות אלו נשים היו שוות אינטלקטואליות אך הצלחתן הייתה תלויה במידה רבה בחברה דירות דיסקרטיות בתל אביב שהחזיקו בהן. לדוגמה, סוקרטס האמין בעצמאותן של נשים – הוא אמר כי “האישה החכמה טובה בהרבה כאשת איש עני מאשר של עשירה.” אולם בית הספר הפופולרי בספרטה היה שנקבה משכילה “יש להפשיט, לצבוע חצי אדום וחצי לבן, ולקשור בשלושה חבלים כל אחד לאחת מאחיותיה של אמה”. לא לכל הנשים היה מזל שזכו להטבה של מחנכת כזו (538).

אמנם יש ויכוח על המונח הזה, אבל רוב החוקרים מסכימים שיש לו השלכות מיזוגיניות. כפי שדברה דבורה טאנן: “המילה מבטאת שני דברים: ראשית, היא מצביעה על אדם שנתקל וקיים אינטראקציה עם גברים אחרים בתנאים שווים יותר ממה שהוא עשה איתו.